Please ensure Javascript is enabled for purposes of website accessibility

מעלית המשא קובעת את מועד המעבר של המשרד

ליד עמדת השומר בלובי של בניין משרדים תלוי דף של הנהלת הבניין, ובו משבצות לשעות של מעלית המשא. הכול כתוב בעיפרון, כי המעלית היא של הבניין כולו ולא של החברה שהזמינה משאית. בין השורה של רופא השיניים לשורה של רואה החשבון מצטופפת גם שורה קטנה של חברה שעוברת משרד.

המשבצת הזאת, ועוד משבצת כזאת בבניין השני, הן מה שכל המעבר נבנה סביבו. התאריך של ההובלה בא אחרי המעלית ולא לפניה: קודם משיגים שעות בשני הבניינים, ורק אחר כך קובעים יום. בסדר ההפוך אפשר לגלות שהמעלית כבר תפוסה, כי מישהו הקדים בשורה שמעל.

משרד בחלל פתוח עם שולחנות ארוכים וכסאות, ארגזי קרטון, שתי עגלות הובלה אדומות וסולם ליד חלון גדול
קומה פתוחה לקראת מעבר: שולחנות, כסאות, ארגזים ועגלות שמחכים לשעת המעלית

שעות המעלית בשני הבניינים

הנהלת הבניין קובעת באילו שעות אפשר להשתמש במעלית המשא וברציף הפריקה, וזה נכון לבניין שעוזבים ולבניין שנכנסים אליו. מעלית רחבה מורידה שולחן שלם בלי לפרק אותו, ומעלית נוסעים צרה מכריחה לפרק כל מה שארוך. בבניין בלי מעלית כל קומה מוסיפה זמן, ולפעמים גם מוביל שני. ויש עוד מרחק שנשכח: הדרך מהרכב עד הדלת, שבה עגלה נוסעת סיבוב אחרי סיבוב ומותחת את היום.

בעסק שכל עבודתו נשענת על מערכות מחשב, שעות ההובלה הן שעות של השבתה אפשרית. כשהשרת כבוי והעמדות ארוזות, שום הזמנה לא נכנסת, ולכן שעות כאלה שייכות גם לעניין של מניעת השבתות במערך המחשוב, שבדרך כלל מדברים עליו בהקשר של תשתית וגיבויים. בהובלה זה מצטמצם לשאלה פשוטה: כמה שעות העסק יושב בחושך.

לכן הצעד הראשון הוא לפנות להנהלת הבניין, בשני הבניינים, ולשאול איזו מעלית, באילו שעות ואיפה הרכב יעמוד. את התשובה כותבים על פתק ומניחים ליד הטלפון של האחראי על המעבר. אפשר לתכנן הכול נכון ובכל זאת לגלות שבערב שנבחר המעלית שמורה לשיפוץ של קומה אחרת, ולכן שואלים מראש ולא בשבוע של המעבר. גם השיבוץ עצמו משפיע: מעלית שמשרתת כמה חברות באותו יום מתמלאת מהר, ואין סיבה להניח שהיא תהיה פנויה כשנוח לכם.

מי יוצא ראשון

המשרד לא עובר בבת אחת. הארכיון, המחסן והרהיטים העודפים יוצאים קודם, כי אין להם שעות פעילות ואיש לא מתגעגע אליהם באמצע היום. העמדות הפעילות יוצאות בערב או בסופ״ש, וכך העובדים מוצאים בבוקר משרד שעובד. העסק מפסיד כמה שעות במקום ימים שלמים, וזה כל הרעיון של חלוקה לשני חלקים. לפעמים מתברר שיש פריטים שאין סיבה להעביר בכלל: כסא שבור, ארון שלא נפתח הרבה זמן, מדפסת ישנה שאיש לא חיבר. כל מה שנשאר מאחור הוא ארגז אחד פחות לסחוב וזמן פחות מול המעלית.

במשרד קטן של כמה עמדות, יום עבודה אחד ורכב אחד מספיקים בדרך כלל. קומה שלמה של חלל פתוח היא עבודה אחרת: כל עמדה ממוספרת, שולחנות ומחיצות מפורקים, והטעינה נעשית לפי סדר הפריקה. ובהובלת משרדים שואלים קודם על הבניין ורק אחר כך על השולחנות, כי העבודה נקבעת לפי החדרים, הקומה, המעלית והמרחק מהרכב אל הדלת בשתי הכתובות. על טעינה בערב, בלילה או בסוף שבוע אפשר לסכם מראש.

אם במשרד יש ארכיון פיזי, או שזו מרפאה או מעבדה, זה עניין נפרד. תיקי לקוחות נוסעים רק בארגזים סגורים ומסומנים, וציוד רגיש נארז לפני שמפרקים את הרהיטים הכבדים שסביבו. גם אריזת ארכיון ואחסון הם פריטים נפרדים, שמסכמים לפני היום עצמו.

ארגז לכל שולחן

כל עמדה מקבלת מספר, וכל ארגז שיוצא ממנה נושא את אותו מספר ואת שם החדר בכתובת החדשה. בלי זה היום הראשון בעבודה נעלם בחיפוש אחרי מטענים, כבלים ותיקיות.

ניירות נארזים בארגזים קטנים. ארגז נייר מלא כבד יותר מארגז גדול של ציוד, והתחתית שלו נקרעת ברגע שמרימים. תיקיות עומדות נשארות בסדר שלהן, והארגז נסגר ומסומן לפני שהוא זז. מסכים ומשטחי זכוכית נארזים בנפרד, עם פינות קרטון ועטיפת בועות, והמסך נוסע זקוף ולא שוכב מתחת לארגזים.

לפני שמנתקים משהו, מצלמים את הכבלים שמאחורי כל שולחן. התמונה הזאת חוסכת שעה במקום החדש, כשאף אחד כבר לא זוכר איזה כבל נכנס לאיזה שקע.

גבר ואישה בחליפות עומדים בין ארגזי קרטון במשרד עם קיר לבנים לבן, והגבר מחזיק ארגז ועליו קלסרים כחולים
ארגז לכל עמדה וקלסרים שנשארים יחד: כך כל עובד מוצא את התיקים שלו

שולחנות שמתפרקים וארונות שנוסעים ריקים

שולחן עבודה מתפרק בדרך כלל לכמה חלקים: משטח, רגליים ומגש כבלים. שולחן פינתי או שולחן ישיבות ארוך לרוב מתפרק, כי הוא לא מסתובב בחדר מדרגות ולא נכנס לדלת של מעלית רגילה. מחיצות נוסעות עם הברגים שלהן בשקית מסומנת, והשקית נוסעת עם החלק. ארונות תיקים גבוהים נוסעים ריקים, עם דלתות מקובעות ומגירות שהוצאו מראש.

ההרכבה מחדש הולכת לפי אותם סימונים, ולכן עדיף להחליט עוד לפני היום איפה כל עמדה תעמוד. שרטוט פשוט של הקומה החדשה, עם מספרי העמדות, חוסך ויכוח על שולחן שנעצר באמצע המסדרון. ובמבט רחב יותר על התכנון, בחדשנות בעיצוב משרדים יש רעיונות לאופן שבו המרחב מכוון את העבודה. פירוק והרכבה הם פריטים שמסכמים מראש, ולא שירות שמניחים שקיים. את המדפסת והארון עדיף למקם בתכנון מראש, כי אלה הפריטים שקשה להזיז פעמיים.

ארון התקשורת והשרתים

ארון התקשורת והשרתים הם פריט נפרד. את הניתוק ואת החיבור עושה איש המחשוב של החברה, והמוביל נושא רק את הציוד עצמו מקומה לקומה. מי שנושא את הארגזים בדרך כלל לא מנתק ולא מחבר כבלים, וזה נשאר אצל איש המחשוב. במשרד קטן זה ארון אחד על הקיר, ובמשרד גדול זה חדר שלם עם מדפים של ציוד. בשני המקרים עדיף שהאדם שמכיר את החיבורים יגיע ליום עצמו, ולא ינסה להסביר אותם בהודעות.

הכבלים מסומנים באותו סימן בשני הקצוות, ומצלמים את גב הארון לפני שמנתקים משהו. את הכבלים עצמם אורזים בנפרד, בקבוצות, והארון מתפנה יחידה אחרי יחידה לפני שהוא נישא. על הפרטים של הארון עצמו כתוב בהרחבה גם במה קורה לארון התקשורת כשהמשרד עובר, אבל העיקרון קצר: מה שסומן ותועד בתמונה בצד אחד, קל יותר לחבר מחדש בצד השני.

אחרי ארון התקשורת נשארים הפריטים הקטנים: מטבחון המשרד עובר לפי הכללים של מכשירי חשמל לבית, וצמח או תמונה ממוסגרת נושאים ביד, לא בארגז. אלה פרטים קטנים, אבל הם מצטברים לפינה שלמה שאחרת תישכח על הרצפה.

הבוקר הראשון במשרד החדש

המחשבים נארזים אחרונים ונפרקים ראשונים, כדי שהעסק יעבוד שוב לפני שמסדרים את הרהיטים. ארגז אחד נשאר פתוח ליד הדלת וכתוב עליו ״ראשון לפתיחה״: מטענים, מפצל חשמל, טושים וסרט דבק. מדפסת או מכונת צילום זקוקות להכנה קצרה, עם מגשי נייר בחוץ, מכסים מקובעים ויחידת טונר סגורה לפי הוראות היצרן, והמכשיר הכבד נוסע על עגלה. את קו האינטרנט של הכתובת החדשה מזמינים מוקדם, כי קורה שהוא נשכח לא פחות מהמעלית.

בבוקר הראשון גם שואלים מי מחזיק מפתחות וכרטיסי כניסה בבניין החדש, ומי עוד מחזיק אותם בבניין הישן. עובד שעזב, או ספק שהיה מגיע למשרד הקודם, עשויים להישאר עם גישה, וכדאי לבדוק גם מי מנהל את סיכוני הסייבר כשהכתובת משתנה. רשימה קצרה של מי נכנס, מתי ועם איזה כרטיס, שנכתבת בבוקר הזה, נותנת תשובה ברורה לכולם. את הרשימה הזאת אפשר להשאיר אצל מנהל המשרד, ולא אצל האדם ששמר את המפתח האחרון.

העמדות שמחזיקות את העבודה, כמו הקבלה, המדפסת והמחשבים של אלה שעונים ללקוחות, מסדרים ראשונות, בלי לחכות שכל החדרים יהיו מוכנים. השאר מחכה לשעות הרגועות של היום, והריהוט מתייצב אחרי שהעסק כבר עובד. את הארגזים הריקים מקפלים ומניחים ליד המעלית, כדי שהמסדרון יישאר פנוי, ומה שלא נפתח עד סוף היום נשאר מסומן במספר שלו, וכך קל למצוא אותו אחר כך. אם משהו לא עובד, עדיף לרשום אותו על דף אחד ולא להעביר הודעות במשך היום.

מה היה לנו עד עכשיו?